שיכר המיוצר מתפוחים שהותססו. בדרך כלל עם שמרי יין . ברוב העולם שאומרים סיידר הכוונה גם למיץ תפוחים צלול וגם למשקה אלכוהולי הנוצר בתסיסה , שבו נעסוק. ישנה הבחנה בין מיץ תפוחים שעבר סחיטה , ללא סינון הנקרא סיידר תפוחים לבין המיץ המטופל העובר פילטרציה שנקרא מיץ תפוחים. בארה"ב וקנדה , סיידר אלכוהולי נקרא hard cider , על מנת ליצור הבחנה. רוב הסיידר הנצרך בעולם עובר פסטור , כמו מיץ תפוחים. תהליך הפסטור אחראי לעצור את תהליך התסיסה , להוריד את אוכלוסית החיידקים בחמישה סדרי גודל ולהבטיח את התוקף של המוצר על המדף.
סיידר מסורתי מופק מהפירות עצמם במטעי תפוחים. תהליך ההכנה של סיידר מתפוח דומה מאוד ואף זהה לתהליך הכנת יין. החל מבחירת זני התפוח בהם משתמשים. הערבוב בין הזנים שונים כאשר אחד מביא רמת סוכרים גבוהה לתסיסה ולמתיקות ושני בעל טעם חמצמץ שתורם לטעמי הסיידר את מורכבות הטעמים ואת טעם החמיצות העיקרי. שימוש בשמרי בר שנמצאים בטבע על קליפת הפרי , יישון בחביות עץ במקרה של סיידר ארטיסטי ממש , שימוש בחיידקים מחמיצים המקובלים בבירות חמוצות , ועוד ועוד.
סיידר המיוצר כיום במפעל מודרני שונה מהסיידר המסורתי. במקום להשתמש בתפוחים שעברו סחיטה משתמשים ברכז. אזור הגידול העיקריים בסין , פולין ובארה"ב. רכיבים של סיידר יכילו רכזי פירות, בדרך כלל רכז תפוחים אך גם מאגסים , סוכרים שונים כגון פרוקטוז.חומצה מאלית , החומצה העיקרית במיץ תפוחים ופחמן דו חמצני המוזרק למשקה להפכו למוגז. כמו סודה בטעמים. סוגיה בפני עצמה המעלה מחלוקת נוספת , אם סיידר המיוצר כמו משקה קל בהגזה הוא סיידר אמיתי.
כמובן שלא , סיידר אמיתי הוא כזה שעבר הגזה טבעית מתסיסה של שמרים שמפיקים טעמים שהם מהותיים באופיו של המשקה-שיכר.
כל התסבוכת של האפשרויות האלו יצרה משקה שיש לו כל כך הרבה תתי סגנונות שבאמת קשה להכיל ולזכור את כל האפשרויות והסוגים. סיידר מוגש גם מוגז וגם לא מוגז. אלכוהולי וללא אלכוהול. יש סיידר יבש למיטבי לכת , בעל שאריתיות סוכרית נמוכה , טעם חמוץ מודגש , הסיידר הבריטי. יש סיידר מתוק , בעל מורכבות טעמים שאהוב יותר בצרפת. אייס סיידר , סיידר חמוץ , סיידר מפרי אחר מתפוחים כמו אגסים ודובדבנים. הרשימה לא נגמרת.
סיידר ביתי הוא משקה שדי קל להכנה , אפשר להכינו גם מסירופים אך עדיף מרכזים המצויים בשוק , הרכז בדרך כלל עשוי מ100% תפוחים , מוצר טבעי ואיכותי בניגוד לסירופ המכיל סוכר ומעט פרי אמיתי. כדי שסיידר יחל לתסוס מספיק לערבב את כל חומרי המתכון ולפזר את השמרים. בחירת השמרים היא עניין מרכזי בסיידר כיוון שיש מספר אפשרויות , אך שמרי שמפניה היא הבחירה הנפוצה ביותר. כמו בתמד (יין דבש) אפשר גם להשתמש בשמרים מיוחדים עבור סיידר. במקרה שאנו מתסיסים ונותנים לתסיסה להגיע לסיום בחירת השמרים תהיה יותר משמעותית , אם אנו עוצרים את התסיסה באמצע, כמו בסיידר מתוק , בחירת השמרים פחות משמעותית. בסיום התסיסה והבקבוק והמיגוז צריכים לפסטר את הסיידר , אי אפשר לברוח מהפסטור ועדיף שיתפוצץ בקבוק אחד או שתיים בתוך המים עם מוגזות סבירה מאשר שיתסוס עד הסוף ויהיה בגיזוז יתר. תהליך הפסטור כולל בישול בקבוקים מוגזים במים חמים , השמרים ימותו ותהליך התסיסה יעצר.
אפילו אם ישאר בקירור סיידר שלא עבר פסטור יחל להיות מוגז קלות לאחר שבוע הודות לתסיסה טבעית. ישנם יצרנים שממשיכים את התסיסה הטבעית ואת תהליך ההחמצה וישנם כאלה שאצלהם תהליך התסיסה קצר מאוד על מנת לשמר את המתיקות , לשמור על סוכרים שלא התפרקו לאכוהול לאחר מכן הסיידר יעבור פסטור.
