בסוף הבישול , התירוש שלנו ירתח ב100 מעלות. כדי שנוכל להתחיל את תהליך התסיסה ולהוסיף את השמרים , נצטרך לקרר את התירוש לטמפ' החדר

או ליתר דיוק 2-3 מעלות מעל טמפ' התסיסה האידיאלית של 18-20 מעלות. בהרבה מקרים בשלני אול גריין לא מתכננים את הציוד הנדרש לתהליך זה 

בצורה הנכונה. 

סיבה נוספת לקירור מעבר לשמרים היא ניקיון לבירה. כאשר מכניסים גוף קירור לתירוש הוא גורם לחלבון להיקרש ולצאת מהתמיסה. אנו נראה את המשקע

הזה כשכבה לבנה. עדיף את הלכלוך הזה להשאיר בסיר הבישול ולהתחיל לנקות את הבירה כבר בשלב זה.

קירור מהיר , בעזרת צלעות קירור מקטינה את החשיפה של התירוש לחיידקים. התירוש הוא גן עדן לחיידקים וכאשר נקרר את התירוש בצורה מהירה יהיה פחות 

סיכון לזיהום של הבירה. בבישול מגרעינים בלבד לא ניתן להוסיף מים קרים כמו בבישול רכז כי אנחנו מבשלים את כל נפח הבישול ואף יותר מזה , נפח המים

שבו נשתמש מביא בחשבון את כל איבודי הנוזלים בדרך , מהמים שהגרעינים יספחו עד לנפח שיצומצם ברתיחה.

צ'ילר טבילה - IMMERSION CHILLER

סליל קירור מנחושת או מנירוסטה שמעורגל בצורה של הסיר , קצה אחד של הסליל מחובר לברז מים וקצה שני לכיור , או לדלי לבן למי שרוצה למחזר את המי

קירור למטרה אחרת. את הצ'ילר טובלים בתירוש הרותח כ10 דקות לפני תום הרתיחה כדי לחטא אותו. לאחר שמי הקירור מתחילים לזרום בתוך הסליל צריך

לתפוס את הסליל בעזרת כפפה ולסובב אותו כדי לערבל את התירוש , דבר זה יגדיל את המגע של התירוש עם הסליל וישפר משמעותית את היעילות של 

התהליך. בארץ המים שיש בצנרת חמים מדי עבור קירור התירוש , נדרש הפרש גדול יותר בין מי הקירור לתירוש. לכן מומלץ לסחרר מי קרח ולהסתייע במשאבת

סחרור הנקראת גם משאבה טבולה.

צ'ילר זרימה נגדית - COUNTER FLOW

סליל כפול , צינור בתוך צינור.מי הקירור והתירוש זורמים אחד נגד השני. היעילות של הצ'ילר הנ"ל יותר טובה מצ'ילר טבול אבל השימוש דורש משאבה נוספת

יקרה יותר שמתאימה להזרמה של נוזלים רתוחים. גורמים נוספים המשפיעים על יעילות הקירור הם אורך הצינור , החומר ממנו עשוי הצ'ילר שקובע את מקדם

החום. אופי הזרימה של מי הקירור , עדיף למטרת הקירור זרימה בשצף ולא רגועה. ומהירות הזרמה התירוש שעדיף שתהיה איטית.

חסרונות של צ'ילר זרימה נגדית:

דורש שני משאבות

לא רואים את הלכלוך שיש בתוך הצ'ילר (תירוש עובר בתוך הצינור עצמו)

דורש ניקיון יותר יסודי 

שים לב שבדרך כלל הצנרת נחושת הלא יקרה שממנה בונים מחליפי חום איננה מוגדרת כמתאימה למזון בטמפ' הנדרשת לקירור

בסליל הקירור עובדים ב100 מעלות ואילו הגדרת הנחושת בתקן "מי שתיה" איננה רלוונטית למטרת הקירור.

עדיף להשתמש בסליל נירוסטה שמתאים למזון ומתאים לטמפרטורות חמות וגם רותחות.

NO CHILL

נו-צ'יל (אין קירור) היא שיטת קירור שפותחה על ידי בשלני בירה באוסטרליה , על מנת לחסוך במים.

בגלל שאוסטרליה סבלה מיובש שגררו הגבלת על כמות המים לכל משק בית , פותחה שיטת קירור חסכונית במים

שאינה עושה כלל שימוש במי קירור , במקום להניח גוף קירור בסיר הבישול ולאסוף את החום החוצה, בשיטה שפותחה מעבירים

את התירוש למיכל איסוף שאותו סוגרים ממש חזק  ומניחים לו להתקרר כיממה עד שטמפ' התירוש צונחת לאיטה לטמפ' החדר.

 

המיכל שנדרש לפעולת הקירור הפסיבית עשוי מHDPE , סוג 2 ועמיד בטמפ' של רתיחה , כלומר 100 מעלות בלי להפריש חומרים לא

רצויים. בשיטה זו יש לצמצם את נפח האוויר הקיים במיכל לאחר מילויו. כלומר ללחוץ אותו. לפקוק אותו ואז לשקשק אותו או להניח

אותו מספר דקות על כל צד כדי להבטיח שהנוזלים הרתוחים יגיעו לכל פינה במיכל ויבטיחו השמדה של גורמים לא רצויים.

יש להקפיד ששאריות של כשות לא יכנסו למיכל הנו-ציל כי הם ימשיכו להתבשל , יעלו את המרירות המתוכננת ואף עשויים לגרום

לטעמי לוואי לא נעימים. חיסרון של הנו-ציל הוא שהבירה תהיה יותר מלוכלכת בגלל שאין את החלבון שיוצא מהתמיסה , הCOLD BREAK

אך כמובן ניתן בזמן התסיסה או בסוף התסיסה להכניס את הבירה למקרר ולנקות אותה בעזרת COLD CRASH , הצנחה של החלבון

ומשקעי השמרים בעזרת טמפ' קרה.

השיטה של הנו-ציל הולכת נגד החוקים המסורתיים של בישול בירה , עושים כאן קיצור דרך ומדלגים על שלב הקירור. אבל יש לציין

שקהילת בשלני הבירה מאוד אוהבת את הקיצור דרך הזה כי הוא חוסך את מטלת הקירור. לאחר ההתנפחות של המיכל מהחום

ולאחר הצניחה האיטית של הטמפ' המיכל מתכווץ ונכנס לוואקום. וכאשר נפתח אותו נשמע את הוואקום משתחרר. זאת הוכחה שהנו-ציל

הצליח ואפשר להתחיל את תהליך התסיסה. אם הוא לא צלח והמיכל לא נכנס לוואקום זה חשוד ויש להריח את התירוש , אולי הוא הזדהם.

למרות שהשיטה כאמור הולכת נגד החוקים הרגילים של הכנת מזון , קירור לאחר ההכנה , וכאן יש לנו פסטור ושימור. היופי בשיטה הוא

שהתירוש הרותח מחטא בעצמו את המיכל.